עוד יום חסר מעש בלימודים.
הפעם קמתי בתשע, התפללתי, נטלתי ידיים וכו'... ואז הייתי על המחשב עד 9:55, שברגע ההוא יצאתי אל מחוץ לבית היישר אל הפארק - פוגשת את ידיד שלי. הלכנו אל הבית ספר בדרך העקיפה, אז זה לקח די זמן ובכל זאת, אני שמחה שיצאנו רק ב9:55 ולא לפני כן... כי הגענו באמצע ההפסקה וזה היה מטופש אם היו באים בתחילתה.
אז למדנו של"ח, למעשה, לא ממש. לא הייתי ברשימה שלו והוא ממש כעס, אבל הוא זכר את הפנים שלי ובגלל זה הייתי די מופתעת. אני שונאת אותו, הוא מורה מציק וחופר. אמרתי לו שלא ירשום כי אני ממילא לא יהיה בשיעורים הבאים והוא פירש את זה כבתור התחצפות והודאה על הברזות עתידיות ושלח אותי ליועצת.
הסתומה הזאת לא מבינה כלום מהחיים שלה. היא מקשקשת ומקשקשת ולא נותן לדבר. בחיי שברגע ההוא שהיא התחילה לומר בפעם המיליון ומשהו שזה לא בסדר כבר נרדמתי לה מול העיניים.
אז יצאתי. פשוט הלכתי. כן... ככה. לקחתי את התיק ויצאתי מהחדר שלה. היא לא כעסה, היא יודעת שאני לא אוהבת לשוחח איתה לרבות. למעשה, היא יודעת שאני די מתעבת את העבודה שבה היא עובדת ולכן היא קיבלה את זה. מספיק לי שאני איתה כבר שעתיים שבועיות.
אחרי שהלכתי היה לנו שיעור תנ"ך, לא מרתק אבל די בסדר. הפעם הראשונה שלמדנו מאז שהתחילה השנה. היא נתנה שיעורי בית קלילים שעליהם אני יכולה לענות בקלות - תזכורת, לעשות את השיעורים בצאת שבס.
ואז... השתחררנו, כן. הקבצות לשלוש יח"ל השתחררו. מה שמצחיק זה שאני אמורה להיות חמש-ארבע ואני בהקבצה עם הילה, היא מלמדת את שלוש. אבל מה אכפת לי? אני לא אומר לא אם משחררים אותי.
וכך נגמר היום המבוזבז שלי, כי סה"כ לא עשיתי שום כלום. שעה אחת של למידה מבוזבזת וזהו. עדיף היה להישאר בבית.
;){kind=link}